אתה זוכר ימי הולדת. אתה יודע מה כל אחד אוהב. אתה זה שמארגן, שדואג, שמוודא שכולם מרגישים טוב.
אבל מה קורה כשאף אחד לא שואל מה אתה צריך?
הנתינה שמסתירה
הדאגה שלך לאחרים היא אמיתית. אתה באמת רוצה שאנשים יהיו מאושרים. אתה באמת נהנה לעזור.
אבל יש גם משהו אחר שם. משהו שפחות נעים להודות בו:
אתה נותן גם כדי שיאהבו אותך.
הדפוס שאתה לא רואה: - אתה אומר "כן" גם כשאתה רוצה להגיד "לא", כי אתה מפחד שידחו אותך - אתה עושה דברים לאחרים ואז מרגיש פגוע שהם לא עשו עבורך בחזרה - אתה משנה את הדעות שלך כדי להתאים לקבוצה - אתה מרגיש ריק כשאף אחד לא צריך אותך
הנתינה הפכה לדרך להרוויח אהבה. ואהבה שצריך להרוויח היא לא באמת אהבה.
מה מסתתר מאחורי הצורך באישור
מאחורי כל צורך קיצוני באישור יש אמונה עמוקה: "אני לא מספיק כמו שאני."
שאל את עצמך: - האם אני מאמין שאנשים יאהבו אותי גם אם לא אעזור להם? - האם אני יודע מה אני רוצה, או רק מה אחרים רוצים ממני? - מתי בפעם האחרונה עשיתי משהו רק בשביל עצמי?
להתחיל לתת לעצמך
ההזמנה היא לא להפסיק לתת. ההזמנה היא להתחיל לכלול את עצמך ברשימת האנשים שאתה דואג להם.
נסה את זה: - אמור "לא" פעם אחת השבוע—רק כדי לראות מה קורה - שאל את עצמך מה אתה רוצה לפני שאתה שואל מה אחרים רוצים - תן למישהו לדאוג לך בלי להחזיר מיד - שים לב כשאתה נותן מציפייה לקבל בחזרה
מה קיים מעבר לאישור
מעבר לצורך באישור יש אהבה אמיתית. אהבה שלא צריך להרוויח. אהבה שאתה ראוי לה רק בגלל שאתה קיים.
ויש גם חופש. החופש לומר מה שאתה באמת חושב. לעשות מה שאתה באמת רוצה. להיות מי שאתה באמת.
אתה ראוי לאהבה. לא בגלל מה שאתה עושה. בגלל מי שאתה.